בואי לדבר איתי ב 054-4466330

חפיסת שוקולד לבן, שחור וחלב מונחות על שולחן לבן

מה עושים עם הצורך במתוק בלילה?

מוצאת את עצמך בערב, אחרי יום עבודה ארוך, סידורים, ילדים

הבית סוף סוף יחסית שקט, ניגשת למקרר מוציאה את חפיסת השוקולד לוקחת 2 קוביות ומרגישה בהיי אבל בעצם לא.

כל היום התאפקת , חיכית, נמנעת, לאכול שוקולד אבל איכשהו כשמגיע הערב, כל הגבולות נופלים.

זה יכול להתחיל עם קוביה אחת שתיים ולהמשיך עד חפיסת שוקולד שלמה.

קול אחד בראשך אומר: מגיע לך פינוק יומי. עבדת כל כך קשה היום מגיע לך משהו מתוק בסוף היום

קול שני מגיע עם תחושת אשמה. שוב לא עמדת בפיתוי. כל כך רצית, כל כך ניסית.

הולכת עם שני הקולות האלה בראש כאשר לאחר האכילה את מרגישה רע עם עצמך.

למה לא עמדתי בפיתוי?

למה אני צריכה את השוקולד הזה?

אני הרי רוצה להוריד במשקל ולא להעלות?

למה אני מקלקלת לעצמי?

למה בכלל הכנסתי אותו הביתה?

ועוד הרבה שאלות וכעס עצמי, תסכול, אשמה, וחוסר שליטה במצב.

למה אין לי כוח רצון להתנגד לתשוקות שלי?

למה אני לא חזקה מספיק?

אם את מרגישה כך את לא לבד.

לפעמים יש לנו שני קולות בראש. כל אחד מהם מאוד משכנע. וכל אחד מהם פועל בזמן במקום המתאים לו. יש להם אינטרסים מנוגדים. אחד מהם דואג לתחושת הסיפוק, מפרגן, מאפשר, כמו ההורה הטוב, זה שפינק אותנו בשוקולד טעים, או זה שהיינו רוצות לחוות. נתינה לעצמנו בלי לחשוב על ההשלכות.

הקול השני בראש הוא הקול הבוגר, הקול שיודע מה מותר ומה אסור, זה קול החלטי, שכלתני, יש לו רשימות וחוקים שעל פיהם צריך לחיות. הוא הקול של ההורה הקפדן, הדורש, המבקש,  אותו הטמענו בתוכנו.

ואיפה את בתוך הסיפור?

את זזה מההורה הנותן להורה המפרגן בלי שליטה. לפעמים זה שולט ולפעמים השני. שטה לך כמו סירה בים פעם לחוף המזרחי ופעם לחוף המערבי.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

למה אי אפשר להיות כל הזמן באחד הצדדים?

למה יש צד אחד יותר דומיננטי וצד שני פחות דומיננטי?

נתחיל לפרום את התסבוכת כמו שפורמים צמר.

האם את אוכלת כדי לספק צורך רגשי?

האם השוקולד הוא רק שוקולד או שהוא משהו אחר?

אני מתכוונת שאת אוכלת שוקולד כדי לתת לעצמך פינוק, כדי להביע הערכה לעצמך, כאות לאהבה, כמו גביע למנצח כך השוקולד ממלא צרכים נפשיים שאולי את לא מקבלת אותם מספיק מתוך עצמך ואז נעזרת במתנה שאת מעניקה לעצמך רק שאת המתנה הזאת את מרגישה היטב בגוף שלך ההולך ותופח, כמו סופגניה בחג החנוכה.

ברגע שתביני מה זה שוקולד עבורך את תפתרי לעצמך את כל הדילמה.

כי שוקולד הוא רק שוקולד הוא לא פרס, פינוק או אהבה.

איפה עוד בחיים את אוכלת כדי לספק צורך רגשי עמוק?

ברגע שתצללי פנימה יהיה לך יותר קל לזהות את המוקשים האלה בחיים שלך.

ואם את צריכה עזרה בלפרום את הקולות שבראש מוזמנת להשאיר לי הודעה

כאן נרשמים לקבלת טיפים לחיים בריאים, שמחים ורגועים